תושבים יקרם, את המכתב הזה אני כותב לכם ביום ה-130 למלחמת חרבות ברזל, כשאני עדיין במדים.
בשמחת תורה עבר עם ישראל טלטלה שבעקבותיה חיינו כעם השתנו ולא יחזרו למסלולם הקודם. חלקנו עדיין מגוייסים, חלקנו מתנדבים בפרוייקטים אזרחיים, אחרים מתמודדים עם החזקת שיגרת העורף כשבני המשפחה בחזית הלחימה, וכולנו עסוקים באתגר השבת מדינת ישראל לעוצמתה, ביטחונה ושגשוגה.
בתחילת ימי המלחמה, לפני שנקראתי לשירות בגבול הצפון, התנדבתי בקביעות מספר פעמים בשבוע עם ילדיי בחמ”ל האזרחי שהוקם על ידי ישיבת ההסדר בעיר אשקלון. חוויתי שם בשטח את מלאכת הפעלת הרשויות בחירום בשעה שהתושבים במקלטים, העיר מושבתת, ויש צורך בסיוע במזון, תרופות וניוד של אנשים ואספקה.
התנדבתי עם בני משפחתי, כמו רבים מתושבי קדומים, גם במיזמים של התנדבות בחקלאות בעוטף: קטיף עגבניות שרי, ירקות עלים, תפוזים, תירס ועוד, במשקים רבים שנזקקו לידיים עובדות.
לפני כמעט 70 יום גוייסתי כקצין קרבי יוצא חטיבת גולני ליחידה שלי הפועלת באוגדה צפונית בגבול הצפון, כחלק מההגנה על המדינה מאיום החיזבאללה מהצפון והאיום הסורי ממזרח. היחידה שלי נמצאת ופועלת בקווים הקידמיים ביותר, ונערכת להגנה ולהתקפה בהתאם לצורך.
הניסיון שצברתי כקצין, מפקד ולוחם בסדיר ובעשרות שנות שירותי במילואים, יחד עם ישיבות המטה הרבות, ברמת האוגדה, שבהן השתתפתי במלחמה הנוכחית, חיזקו בי את הבנת תחום הביטחון באופן נרחב ומעמיק, בהקשר שבין לחימה והגנת העורף האזרחי, תוך כדי פיתוח יכולות בשטח המאפשרות לתושבים חיים שגרתיים ככל הניתן.
רבים מחברי הנבחרת שלנו וחברי המטה שרתו בתקופה האחרונה במיטב יחידות השדה, כמפקדים בכירים ולוחמים והתקופה האחרונה חידדה אצל כולנו את חשיבות עבודת הצוות, דגל שאותו הנפנו כבר בראשית הדרך, ושמאפיין את הנבחרת ואת שיטת העבודה שלנו.
אני רוצה להודות לנועם יצחקי מהנבחרת שלנו, שלנוכח דרישת מפקדיו לבחור בין המשימה הלאומית ובין המשימה היישובית, בחר להמשיך לשרת במילואים וויתר על מקומו ברשימה למליאה. אנו מאחלים לו הצלחה במשימתו ובעז”ה נהנה מתרומתו הרבה לאחר שיחרורו.
אין זה סוד שאני חושב שבעת הזאת אסור היה לקיים בחירות לרשויות המקומיות עד לסיום המלחמה בניצחון ברור ומוחלט. יחד עם זאת, החלטת הממשלה על קיום הבחירות בי”ח באדר א’ (27/2) היא סופית, ועלינו להיערך לכך עם כל המורכבות של ניהול קמפיין תוך כדי שירות בחזית, שלי, של חלק מפעילי המטה המרכזיים, ושל תושבים רבים בעלי זכות הצבעה העסוקים בימים אלו באתגרים לאומיים.
אינני רואה בעיני רוחי קמפיין בחירות “רגיל”. המצב הלא רגיל, המיוחד דורש קמפיין מכובד ומכבד, תמציתי ומדוייק, המזקק את התכניות שלנו להחזרת קדומים ותושביה להובלה בכל תחום.
ההתיישבות חייבת להכין את עצמה לשנים לא קלות, הן מבחינת היקף התקציבים והן מבחינת פיתוח וקליטת תושבים חדשים.
לא ניתן יהיה לפעול כבעבר. קדומים זקוקה יותר מתמיד לשינוי אמיתי שיפעל עם כל ממשלה שתקום בעתיד, גם אם לא תמיד תהיה הנוחה ביותר עבורנו.
האמירה “ביחד ננצח” אסור לה שתישאר ריקה מתוכן. היא תחייב אותנו לפעול במסגרות משותפות של כל חלקי החברה תוך התחשבות והבנה הדדיים. נכון הדבר ביתר שאת גם לשיתופי פעולה ולאחווה בישוב פנימה, ומתוך מבט אמוני על התקופה אני משוכנע שעם ישראל והיישוב קדומים יצמחו ויתעצמו.
הניסיון שצברתי בכ-30 שנות עבודתי בתנועת ההתיישבות ‘אמנה’ תחת ממשלות שונות ומול אתגרים משתנים, תוך התמדה והצלחה כבירה בבנייה, קליטה, חברה, חינוך, קידום עסקים, דור ההמשך וקידום יישובים חדשים וותיקים יעמדו לימיני כראש המועצה של קדומים, בכל מצב פוליטי ומדיני.
התכניות שהכנו והצגנו בפניכם טרום המלחמה להגדלת הישוב, עובו והפכו לתכנית עבודה מקצועית, מסודרת ושקופה ציבורית, שתוצג בפניכם.
תשומת לב מיוחדת ניתן לתחום הנוער שבתקופה האחרונה אותגר במיוחד עם עזיבת שתי הקומונריות של תנועות הנוער בני עקיבא ואריאל. לשם כך יש לנו את נציג הצעירים במליאה, הראל זלביץ, שכיום הוא נשיא אגודת הסטודנטים במכללת נתניה ויזם שם את כל מתווה חזרת הלוחמים ללימודים, ושבעזרתו נשקיע את מירב הכוחות והמשאבים בילדינו, בדור העתיד של קדומים ומדינת ישראל.
אנשיי ואני נרגשים להביא איתנו רוח רעננה ומקצוענות, בשורה גדולה ותקווה, ופועלים תוך שמירה על ערך האחדות והאחווה, במטרה להחזיר את קדומים ותושביה למקומם הראוי להם כמובילי ההתיישבות, וכשליחים נאמנים המעורים בחברה הישראלית ומשמשים עבורה חוט מחבר לערכים הנעלים ביותר.